החלטה בתיק מ"ת 39892-08-13

1.                    לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות הצתה - עבירה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, מעשה פזיזות או רשלנות - עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין, וחבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק האמור.

2.                    מתיאור העובדות שבכתב האישום נלמד כי המשיב, שעבד כמאבטח, קיים מערכת יחסים רומנטית עם ש', אשה נשואה. כארבעה חודשים עובר להגשת כתב האישום הגיע המשיב לחנות שבבעלות ש' ובעלה כשהוא שרוי בגילופין. בעלה של ש' היה בחנות וביקש מהמשיב לצאת ממנה ולא לשוב. המשיב שלף אקדח, שהיה ברשותו מתוקף עבודתו כמאבטח, הניחו על הדלפק ואמר לבעלה של ש' "אם כך תהרוג אותי". הבעל לקח את האקדח וביקש להזעיק עזרה. המשיב נטל את הנשק בחזרה, פירק אותו ובטרם עזב את החנות איים על בעלה של ש', "אני עוד אהרוג אותך".

3.                    ביום 24.6.2013 בשעה 17:30 לערך התקשר המשיב לאביה של ש' וביקש ממנו שיכין כסף, שאם לא, כך איים, "יחזיר את הבת שלו בחתיכות". בהמשך אותו יום בשעה 22:30 לערך, בעת שהמשיב היה שרוי בגילופין, התקשר אל ש' אך בעלה השיב לשיחה. המשיב איים על הבעל שיניח לש' לפני שהוא ישרוף אותו הלילה, וסיים את השיחה באומרו שיש לו 24 שעות לפעול כמבוקש.

4.                    בעקבות שיחת הטלפון הגישו בני הזוג תלונה למשטרה. המשיב נעצר ושוחרר בתנאים שכללו, בין היתר, איסור יצירת קשר עם בני הזוג או הימצאות במרחק הקצר מ- 150 מטרים מהם, מביתם או מבית העסק שלהם למשך 120 יום.

5.                    במהלך חודש אוגוסט 2013 התקשר המשיב לטלפון הנייד של הבעל וביקש להיפגש עמו וכן ביקש ממנו שיבטל את התלונה נגדו. הבעל סרב לפגישה ואמר כי אינו יכול לבטל את התלונה. בהמשך לכך גמלה בלבו של המשיב ההחלטה לשרוף את רכבו של בעלה של ש' ולשם כך קנה מדליק פחמים נוזלי ומצית.

6.                    ביום 20.8.2013 הגיע המשיב כשהוא מצויד במדליק פחמים נוזלי ובמצית לרחוב שמעון הצדיק בירושלים, שם חנה רכבו של הבעל במגרש חניה. הוא ניגש לרכב, הרים אבן וניפץ בעזרתה את החלון הקדמי של הרכב, פתח את הדלת הקדמית הימנית ושפך לתוך הרכב את מדליק הפחמים ולאחר מכן הצית את הרכב. בעקבות מעשיו עלה הרכב באש.

7.                    לצד כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. המבקשת טוענת בבקשתה כי ברשותה ראיות לכאורה לביסוס הנטען נגד המשיב וכן כי קמה עילה למעצרו על יסוד המסוכנות הנשקפת ממנו. זו נלמדת מהעבירות המיוחסות להן ומביצוען, תוך שהוא מפר הוראה חוקית.

8.                    הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת הוא ביקש להרחיב לגבי המשיב וציין כי מדובר באדם צעיר שאין לו עבר פלילי, אשר היה חייל קרבי וקצין בחטיבת גבעתי. מאז שחרורו מהצבא עזב את הישוב דיר אלאסד שבו התגורר ועבר לירושלים. הוא עבד כמאבטח והכיר את ש'. בין השניים התפתח קשר אינטימי על פני מספר חודשים. באשר לאירוע הראשון הפנה הסנגור לגרסת ש' שלפיה בעלה לא ידע על הקשר וכדי למנוע את חשיפתו היא המציאה גרסה של סחיטה. לאחר האירוע הראשון ניתק המשיב קשר עם ש' אך מי שיצר עמו קשר הייתה דווקא היא. לטענת המשיב, ש' היא זו שהפצירה בו שיצית את הרכב, ואיימה עליו שאם לא יעשה כן "תראה לו מה זה". גרסת המשיב וגרסת ש' עומדות אפוא בסתירה זו לזו ובעימות שנערך ביניהם, כך לדברי הסנגור, עמד כל אחד על עמדתו.

9.                    מכאן נפנה הסנגור לתהות האם זה האדם שיש להותירו במעצר. הוא ציין כי לכל היותר מדובר במסוכנות נקודתית על רקע ההיכרות עם ש' ובעלה, וכי לא נשקפת מהמשיב מסוכנות כללית לציבור. הוא הציע את שחרורו לצפון אצל אמו בפיקוח של האם ושל אחיו של המשיב. נוכח המרחק בין המקום שבו ישהה המשיב לבין ירושלים - די בכך.

10.                בהתחשב במכלול הנסיבות מצאתי, כפי שפרטתי בהחלטתי מיום 29.8.2013, לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב טרם מתן החלטה. התסקיר התקבל ביום 16.9.2013 סמוך לפני דיון שהתקיים, וממנו עלתה תמונה מורכבת. שירות המבחן העריך קושי של המשיב להתמודד עם מצבים שבהם חש פגיעה ונטיה לנהוג באימפולסיביות, בתוקפנות ובעוינות, במיוחד כאשר הוא משתמש באלכוהול. עוד מצוין כי המשיב שרת כלוחם בגבעתי ולאחר מכן כקצין. מכאן נפנתה קצינת המבחן לבחון את מערכת היחסים בין המשיב לבין המתלוננת, ותארה את הדברים שמסרה המתלוננת ואת חששה מכך שהמשיב יפגע בה ויממש את איומיו. רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת הוערכה כגבוהה. באשר לחלופה שהוצעה, שהינה כאמור פיקוח של האם, העריכה קצינת המבחן כי האם אינה יכולה להוות גורם סמכותי מציב גבולות ומצמצם סיכון.

11.                בדיון שהתקיים לאחר הגשת התסקיר העלה הסנגור טענות שונות לגבי האמור בתסקיר, כמפורט בפרוטוקול. בהמשך לדיון הוצע כי המשיב ינסה להציע מפקחים אחרים ובנוסף התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים שבו יתייחס למשמעות הרחקתו של המשיב למקום המרוחק יחסית מירושלים, וכן לפער שבין התפקוד התקין של המשיב ללא קשר עם ש' ובעלה לבין הארועים, ועד כמה ניתן ללמוד מכך על האפשרות למצוא חלופה.

12.                התסקיר המשלים שהוגש ניתן לאחר שיחת טלפון עם אחותו של המשיב שהוצעה כחלופה. עוד כלל התסקיר מענה לשאלות שהופנו לשירות המבחן על ידי בית המשפט, וקצינת המבחן שבה והעריכה רמת סיכון גבוהה להישנות עבירה. היא מציינת כי הגורמים היכולים להפחית את רמת הסיכון, אך לא לאיין אותה באופן מלא, הינם הרחקתו מירושלים ופיקוח אלקטרוני. אשר לאחות התרשמה קצינת המבחן מתוך שיחת הטלפון כי היא מגלה גישה נורמטיבית ומבינה את המחויבות שבתפקיד הפיקוח. יחד עם זאת מציינת קצינת המבחן כי בשקלול גורמי הסיכון אל מול הגורמים המפחיתים סיכון, הערכתה היא כי במקרה של הפרת התנאים קיימת סכנה של פגיעה במתלוננת בטרם הגורמים המפקחים יוכלו למנוע זאת. ההערכה היא אפוא כי החלופה המוצעת לא תוכל לאיין את המסוכנות להישנות העבירה באופן מלא, וכפועל יוצא מכך שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור המשיב לחלופה זו.

13.                אחר קבלת התסקיר המשלים התקיים דיון נוסף, במהלכו עמדה המבקשת על בקשתה למעצר עד לתום ההליכים. הסנגור טען כי אין להסתמך על התסקיר בשל הליקויים שנפלו בהכנתו. מכל מקום, טוען הסנגור, התסקיר אינו שולל את החלופה אלא מציין כי לא תוכל לאיין את הישנות העבירה באופן מלא. הוא הטעים כי מעצם טיבה חלופת מעצר איננה נותנת מענה מלא אלא מפיגה במידת האפשר את המסוכנות, וההנחה כי נדרשת חלופה הרמטית איננה נכונה. לפיכך שב הסנגור והציע את שחרור המשיב לחלופה של מעצר בית בישוב דיר אלאסד בפיקוח אמו ואחותו, תוך שימוש באיזוק אלקטרוני כאמצעי פיקוח נוסף.

14.                נוכח הקושי שהתעורר בין העמדה לפיה רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא גבוהה, כאמור בתסקירים, לבין הצעת המשיב לחלופת מעצר שממוקמת במרחק ניכר מירושלים בפיקוח מפקחים ששירות המבחן לא מצא אותם לא ראויים, בחרתי להזמין לדיון נוסף שנקבע את קצינת המבחן כדי לנסות ולבחון בעזרתה את האפשרויות השונות, ולראות האם מדובר במסוכנות כזו ששום חלופה ושום מפקח לא יספקו או שתמונת המצב שונה. בפתח הדיון הוצע מפקח נוסף, שאינו בן משפחה, והוא בעל היתר לנשיאת נשק, אישור מטעם המשטרה לשמש סדרן בארועי ספורט ועוד. קצינת המבחן הבהירה במהלך הישיבה באופן חד משמעי את עמדתה, לפיה המשיב יכול להתנהג באופן אימפולסיבי וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה. עמדתה הייתה כי הסיכון הוא כה גבוה עד כי קיימת סבירות ברמה גבוהה להפרת התנאים (עמ' 14). עוד הוסיפה קצינת המבחן כי כל מפקח שיוצב לא ייספק, תוך שהיא מציינת את הפרת צו ההרחקה על ידי המשיב. היא ציינה בהקשר זה, בהתייחסה לדוגמא שניתנה על ידי נציג הפרקליטות, כי גם אם המפקח המוצע היה ראש השב"כ - עמדת שירות המבחן לא הייתה משתנה.

15.                אחר הדברים האלה השלימו הצדדים את טיעוניהם באשר לחלופה, תוך שהם מפנים לפסיקה התומכת בעמדתם. המבקשת טענה כי אין לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן ואין לשחרר את המשיב. היא הטעימה כי יש לבחון את השאלה במבחן דו שלבי - כאשר בשלב הראשון יש לבחון האם ניתן לשחרר לחלופה באופן עקרוני ובשני לבחון אם החלופה המוצעת מתאימה. לדעתה של המבקשת - אין אנו עוברים את השלב הראשון. הסנגור טען כי בית המשפט אינו כבול לתסקיר וכי אין לקבל את הגישה הקטגורית לפיה כל חלופה לא תסכון. הוא הצביע על כך שהמפקח המוצע הוא ראוי וכי נוכח קיומו של מרחק בין מקום החלופה לבין ירושלים וקיומם של פיקוח אנושי ואלקטרוני - יש לאפשר את השחרור.

16.                בבחירת האפשרות להסתפק בחלופה למעצר יש לבחון את המעשה ואת העושה. השאלה עליה יש להשיב היא האם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו. הנסיון להשיב על שאלה זו הוא מעצם טיבו ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של הנאשם.  בבחינת המעשה על בית המשפט לבחון אם מעידות נסיבותיה של העברה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה או לעשות מעשה דומה בדרך כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) 702, 705-706 (1998)). בחינת החלופה נעשית, כפי שנטען על ידי המבקשת, באופן דו שלבי: ראשית נבחנת ברמה העקרונית השאלה אם חלופת מעצר כלשהי עשוייה להשיג את תכליות המעצר, ולאחר מכן נבחנת התאמתה של החלופה הקונקרטית למקרה הנדון (ר' בש"פ 2368/13  מדינת ישראל נ' אריה שירזי (9.4.2013); בש"פ 7792/12 מחמד ג'בארין נ' מדינת ישראל (1.11.2012)).

17.                המדובר בעבירה של הצתה שלגביה נאמר ש"הינה מן החמורות שבעבירות". עוד נקבע, כי "מי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש, עשוי להוסיף ולסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות, בין אם בשידול ובין אם בביצוע." (בש"פ 332/05 מוריס פרץ נ' מדינת ישראל, (6.3.05); בש"פ 3163/12 עלי חריקה נ' מדינת ישראל (29.4.12)). נסיבות הביצוע במקרה זה מעידות על קשר אובססיבי ומדובר במספר ארועים שהתרחשו על פני מספר חודשים, אשר כללו איומים ולאחר מכן גם הצתת הרכב תוך הפרת הוראה חוקית. עוד נעשה על ידי המשיב שימוש כזה או אחר בנשק שהועמד לרשותו במסגרת עבודתו כמאבטח.

18.                הצתת הרכב בוצעה תוך הפרת צו הרחקה שהוטל על המשיב כחלק מתנאי שחרור שנקבעו על ידי בית משפט לאחר שנעצר. בכך נפגמת היכולת לתת במשיב את האמון לכך שיעמוד בתנאי השחרור (ר' בש"פ 3518/13 חסן עלי נ' מדינת ישראל (26.5.2013)). בהעדרו של אותו אמון אין מקום לחלופה (ר' בש"פ 4998/13 עבדאללה מחמד נ' מדינת ישראל (1.8.2013), בש"פ 3946/13 רוני אלרואי נ' מדינת ישראל (13.6.2013); בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 385, 391 (2000)).

19.                אשר למשיב - דומה כי בכל הנוגע לש' ולבעלה, על רקע שימוש באלכוהול, קמה מסוכנות בדרגה גבוהה, כפי שהעריכה קצינת המבחן. עמדת הגורם המקצועי הייתה חריגה ושללה למעשה חלופה לשחרורו, יהא הפיקוח אשר יהא. הערכה זו ניתנה בתסקיר, תסקיר משלים ובדיון בבית המשפט וזאת לאחר שקצינת המבחן שוחחה עם המתלוננת ובעלה, המשיב והמפקחים המוצעים.